מי מאתנו לא אוהב לוליינים? בעולם הניהול, האקרובטים הם אלה שמוכנים להציב עצמם בסיכון מתמיד. אלה שמגלים יכולות גבוהות של קואורדינציה גבוהה, יכולת לווסת אלמנטים וזרמים מנוגדים ולהובילם לכדי פעולה משולבת והרמונית. את זה משיגים המנהלים הלולייניים באמצעות כישוריהם הטבעיים והחברתיים. הם יודעים לנווט מבלי לפגוע באגו של חלק גדול מהמשתתפים. מצד שני, יש להם יכולת התמדה, סבלנות עצומה ועקשנות. המנהל הלוליין חייב להיחלץ ממצבים קשים, ולשמור על שיווי משקל פיסי ונפשי. לשמוע ולא לקחת ללב. להיזהר מלהתדרדר לשיווי משקל רופף שבו תנועה קלה בכיוון שגוי כל שהוא, תוציא אותו מאיזון. אגב הגמרא מתארת כמה אמוראים שהפליאו בפעילות אקרובטית לפני רבותיהם כדי לשמחם.

פרופ' וקסמן (ר' צוות הייעוץ לראש הממשלה) "איבדנו שליטה, זהו המשבר הלאומי והאזרחי הגדול ביותר" (5/7 בחדשות 12)
מה צריך לעשות? ולמה לא עושים?
האם אנחנו כיועצים לפיתוח ארגוני ניהולי וכו' לא צריכים להיות מעורבי?

קהילת המעריכים בתוך הארגון איפ"א-פאי מקדמת פעילויות שונות לטובת המעריכים. אחת מהן היא סדרה מתגלגלת של מפגשי קהילה, כיום בזום, אשר מקבלים גוון שונה בתקופות שונות. המפגש האחרון הובל על ידי ד"ר הלנה קימרון וד"ר סיגל ריננרס ועסק בשאלות של אפקטיביות / impact של ארגון.

איזה מן פתוח ארגוני יהיה רלוונטי לעולם שייווצר עם שוך המשבר?
מפגש זה יועד לחשוב ביחד על כיווני התפתחות והשתנות של הפרופסיה של הפתוח הארגוני בשנים הקרובות. מגפת הקורונה שהפכה ל'מפגע עולמי' מהווה נקודת אי-רציפות בתהליכים רבים וייתכן שגם…

בהמשך למפגש הפורה שהיה ב24/5/20, מצורפת המצגת שהוצגה וסיכום הנקודות שעלו במפגש.
כפי שהוצע נמשיך לפתח את הכיוונים שעלו בצוות מתנדבים קטן ובהמשך ניזום מפגש בו תוצג עבודת הצוות.
תודה לכל מי שהשתתף

דו"ח הממצאים ממפגש ה'שולחנות העגולים' של אנשי מערכת החינוך מחודש מאי 2020 פורסם למשתתפים. כאן אני מציע בנוסף לממצאים את הניתוח והמסקנות שלי (שכותבי הדוח אינם שותפים להם) שמסביר את הממצאים ומציע כיוון התקדמות שעשוי לחולל מפנה. בשולי הדברים עולה שאלת האחריות של היועץ הארגוני כשהוא לוקח יוזמה במרחב החברתי. כאשר לקיחת יוזמה מנהיגותית זו איננה יוצרת מנהיגות חינוכית שתוביל מהלך משנה מציאות, האם ראוי לנו לסגת ולזנוח את התפקיד שלקחנו על עצמנו ביציאה לדרך?