מאת דר' איוה חגי-ניב ודר' אמתי ניב
מדוע היא פופולרית ולמה קשה להשתמש בה?

סיירט ומרץ' כתבו על למידה בארגונים כבר לפני 35 שנים, והגדירו אותה "שינויים בהתנהגות בתגובה לגירוי" (( Cyert & March, 1963. אבל זכות הראשונים בקביעת 'השם המפורש' של למידה ארגונית שמורה, ללא ספק לארג'יריס ושוהן (Argyris & Schon, 1978) . הם בחנו את הקשר בין הנורמות ההתנהגותיות המקובלות בארגון לבין המידה שבה חברי הארגון לומדים מתוך מה שהם עושים, למידה האמורה לשפר את תפקודו של הארגון. לפריחה מלאה זכתה הלמידה הארגונית בזכות ספרו הפופולרי של סנג'י – "הארגון הלומד ". (P.M.Senge, 1990)

אלה שתרמו לפיתוח המושג, עמדו על הפרדוקס אתו מתמודדים ארגונים רבים בארבעת העשורים האחרונים: במהותם, ארגונים בנויים לפעולה בתנאים של יציבות וקביעות מרביים. אלא שהפיתוחים הטכנולוגיים והחברתיים שהם עצמם יוצרים הופכים את הסביבה בה הם פועלים לבלתי-יציבה, משתנה במהירות וניתנת אך בקושי לחיזוי ולתכנון. כתוצאה, מרבית הארגונים של ימינו מנסים, על בסיס מוסכמות ישנות (המגדירות מה ואיך לעשות) לפעול מול נסיבות משתנות.